<h1>בה"ג הלכ' קידושין</h1>
<h2>דף מט.</h2>
והיכא דיהב לה מעות לאשה ואמר לה התקדשי לי לאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום מקודשת, ואמרינן לא בא אחר וקידשה מהו, רב ושמואל דאמרי תרויהו מקודשת ואע"פ שנתעכלו המעות. דווקא דיהב לה מעות, אבל אם כתב לה שטר אירוסין מעיקרא והשתא לא איתיה, לא הוו קידושי הנך זוזי דיהב לה, מאי טעמא, דהני זוזי לא דמו למלוה ולא לפקדון, לפקדון, דפקדון ברשותא דמריה מיעכיל והני ברשותא דידה קא מיעכלי, למלוה נמי לא דמו, מלוה לאו בתורת קידושין יהבינון נהלה, הני בתורת קידושין יהבינון נהלה. ואי הדרא בה בתוך שלשים פלוגתא דר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש, דקאמרינן לא בא אחר וקידשה בתוך שלשים יום וחזרה בה מהו, ר' יוחנן אמר חוזרת, ר' שמעון בן לקיש אמר אינה חוזרת. רבי יוחנן אמר חוזרת אתי דיבור ומבטיל דיבור, ר' שמעון בן לקיש אמר אינה חוזרת לא אתי דיבור ומבטיל דיבור, והילכתא כר' יוחנן ולא צריכא גט מיניה.
<h2>דף נ:</h2>
אסיר ליה לבר ישראל למנסב איתתא עד דמקדש לה בכספא או בכתובתא או בביאה, וכולהי בסהדי. בכסף מדאוריתא מנלן, דכתיב (דברים כ"ד, א') כי יקח איש אשה וכתיב התם (בראשית כ"ג, י"ג) נתתי כסף השדה קח ממני, מה קיחה דהתם בכספא אף קיחה דהכא בכספא. ותנן האשה נקנית בשלשה דרכים, וקונה את עצמה בשני דרכים במיתת הבעל ובגט. נקנת בכסף בשטר ובביאה, בכסף, בית שמאי אומרים בדינר ובשוה דינר, ובית הילל אומרים בפרוטה ובשוה פרוטה, והילכתא כבית הילל. וכמה היא פרוטה, אחד משמונה באיסר האיטלקי, דהוה ליה חד מן מאה ותשעין ותרין בזוזא, דש"ש דנ"ג קצ"ב סימן. ת"ר (ב"מ מ"ד:) פרוטה שאמרו אחד משמנה באיסר האיטלקי, נפקא מינה לקידושי אשה. אסר אחד מעשרים וארבעה בדינר, נפקא מינה למקח וממכר. דינר של כסף אחד מעשרים וחמשה בדינר של זהב, נפקא מינה לפדיון הבן.
